אם ניתנו י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן                         לידרש מעצמן: א) קי"ל דאין אדם דן גז"ש מעצמו. והנה בשאר מדות אי ניתנו לדרוש מעצמן. יש מחלוקת בזה בין רש"י לתוס' ר"פ לולב הגזול דל"א דרש"י כתב בהא דס"ל לר' יהודה לא מקשינן לולב לאתרוג ופירש"י דלא ניתן לדרוש מעצמן מכל י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן רק ק"ו והתוס' שם בד"ה ור"י סבר הקשו ע"ז וס"ל דכל המדות ניתן לדרוש מעצמן לבד מגז"ש. והרב במשנה למלך פ"כ                           מה' ק"פ כתב. ב. דאף רש"י מודה להתוס' דכל י"ג מדות ניתנו לדרוש מעצמן                 לבד מגז"ש רק דרש"י כ"כ אליבא דר' יהודה: ג. דר"י ס"ל דכל י"ג מדות לא ניתנו לדרוש מעצמן לבד מק"ו ורבנן פליגי עליו וס"ל דניתנו לדרוש מעצמן ואנן קי"ל כרבנן והביא ראיה מדברי רש"י גיטין מ"ח ב' דכ' רש"י הטעם דגז"ש עדיפא דנתקבלה מסיני משמע דהיקש לא נתקבל מסיני יע"ש וכ"כ הר"ש אלגזי בספרו הליכות אלי דרש"י כתב כן אליבא דר"י ובכנה"ג כתב דלרש"י לכ"ע בין לר"י ובין לרבנן לא ניתן לידרש              מעצמן זולת הק"ו וע"ש בגינת וורדים כלל ו': ודע דמדברי רש"י חולין ך' ע"ב ד"ה אדרבא איפכא מסתברא למ"ד שחיטת העוף מה"ת כו' אפילו למ"ד דיליף ליה מהיקשא דזאת הבהמה כו' מצית למימר כיון דהוזכרה שחיטת העוף בסיני דהא היקשא בסיני נאמרה כו' משמע דס"ל לרש"י י"ג מדות נתקבלה בסיני ואין אדם אומר מעצמו ובאמת זה סותר למ"ש בגיטין וצ"ע. ודוחק לומר דכוונת רש"י למ"ש בסיני נאמרה דכל דקדוקי סופרים וקלין וחמורין נאמרו למשה בע"פ. ואפשר לומר דרב אשי ורב אחא בריה דרבא בחולין שם פליגי בהך מלתא: ד. דרב אחא בריה דרבא ס"ל דהיקש אדם דן מעצמו ולכך אי יש שחיטה לעוף מה"ת יש עיקור דליכא למימר דהכא אגמריה דהיקש לא נתקבל בסיני ועיין בחולין שם ד"כ ע"ב ותבין: ה ה. ורב אשי ס"ל דהיקש וכו' י"ג מדות לבד מק"ו אין אדם דן מעצמו ולכך מקשה דאיפכא מסתברא דאי יש שחיטה לעוף מה"ת מהיקשא י"ל כיון דנתקבל מסיני ההיקש להאי מלתא נתקבל דלענין עיקור לא להוי כבהמה ועיין בחולין שם: ו. בעיקר הענין אי בעינן קבלה מסיני לכל י"ג מדות יש לעיין בזה                    במ"ש בחולין כ"ב א' ות"ק וכי מאחר דנפקא ליה מומלק והקטיר והקריבו למה לי אי לאו והקריבו ה"א מאי כמשפט כמשפט חטאת העוף. והנה הך דרשא דכמשפט היקשא הוא וקאמר ת"ק דהך היקשא דכמשפט הוא להקישו לחטאת בהמה וקאמר אי לאו קרא דוהקריבו הוי אמרינן היקשא דכמשפט לחטאת עוף ואם נאמר דצריך לקבל מסיני ההיקש ואין אדם דן מעצמו א"כ למה לי דוהקריבו דהאיך הוי אמרינן היקשא דכמשפט לחטאת עוף כיון דאיו אדם דן היקש מעצמו אא"כ נתקבל מסיני ובסיני נתקבל ההיקש שיקיש לחטאת בהמה. אך באמת זה אינו דבל"ז תיקשי היאך פליגי שם תנאי מר ס"ל כמשפט הוא להיקש לחטאת בהמה ומ"ס כמשפט להיקש לחטאת עוף אם נאמר דאין אדם דן היקש מעצמו אא"כ קבלו מרבו הלמ"מ א"כ איך קבלו זה היפך זה וכי ח"ו קבלת אחד שקר היה וכן יוקשה זו בכל י"ג מדות אם נאמר דצריך קבלה מסיני א"כ היאך פליגי תנאים בזה מר יליף ממדה זו להחמיר ומר יליף ממדה זו להקל ואם הוא קבלה מסיני איך יפול בזה המחלוקת אלא ע"כ הענין כמ"ש בע' גז"ש אות י"ז י"ח י"ט דהענין דלא נתקבל מסיני רק צד הלמד ר"ל שענין זה צריך ללמוד ממקום אחר או בגז"ש או בהיקש או בשאר מדות ולא נתפרש מאיזה מקום נלמדם וסמכוה בזה על דעת חכמים שהם ידעו מקומה וע"כ יפול המחלוקת בין החכמים בזה דמר יליף מהכא ומר ממקום אחר וכן הענין בזה דמלת כמשפט נתקבל מסיני שנלמוד אותה בהיקש ממ"א ולא נתפרש צד המלמד לכך פליגי בה תנאי. והשתא א"ש מ"ש אי לאו והקריבו ה"א כמשפט חטאת העוף                             כיון דלא נתפרש מאיזה מקום נלמדו: ז. ונ"ל דבהך היקשא דכמשפט אף אם נאמר שצריך לקבל צד הלמד מסיני הוא דווקא כעין ההיקש דוכי ימכר לך אחיך העברי או העבריה שלא נתפרש בתורה בפי' שנקיש זה לזה ונלמוד זה מזה רק צריך לקבל מסיני שחבור זה לזה הוא ללמוד זה מזה אבל הכא דמפורש בתורה כמשפט אלמא דצריך למילף ולהקיש זה למשפט אחר הרי מבואר בתורה שהרשינו להקיש צד הלמד למקום אחר ולמה לן הקבלה מסיני כאן אי לצד המלמד כבר בארנו באות הקדום דבכל המדות לא נתקבל צד המלמד מסיני ודו"ק:               תורת הקדשים תורת הקדשים הענין הזה נבאר מדות הנוהגות בקדשים שנחלקו                                 בזה משאר התורה דבהו אין למדין למד מלמד: א. אמר ר' יוחנן בכל התורה למדין למד מלמד חוץ מקדשים                                                     זבחים דמ"ט ב' ואבאר לך דיניהם: ב. דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש זבחים שם ודווקא היקש שאינו מפורש אבל בהיקש מפורש יתבאר באות שאח"ז: ג. היכא דמפורש בקרא ההיקש נראה דלמידין למד מלמד כגון            הך דפר כהן משיח דכתיב כאשר יורם משור זבח השלמים ואמרי' בזבחים דמ"ט ב' דלמאי הלכתא אצטריך הך היקשא כו' וקאמר דאם אינו ענין לגופו תנהו ענין לפר העלם דבר של ציבור דאף דשם ג"כ א"צ דאתקש לפר כהן משיח מ"מ כיון דהוצרך ללמוד עיר ע"ז בהיקש מפר העלם דבר לכך אי לא מוקמינן הך כאשר יורם אפר העלם דבר רק מהיקשא הוי ילפינן תו לא מצי למילף שעיר ע"ז מיניה דדבר הלמד בהיקש אינו חוזר ולמד בהיקש לכך מוקמינן כאשר יורם אפר העלם דבר והוי כמפורש בקרא. ושוב שפיר ילפינן לשעיר ע"ז מיניה כך מבואר מפשט' הסוגיא דזבחים מ"ט ב' רבא אמר מהכא כאשר יורם כו' יעיי"ש בפירש"י ואין להקשות ע"ז ממה שכתב רש"י חולין כ"א ב' ד"ה ובידו הימנית ואי קשיא ליה להאי למה ליה תנא למימר כמשפט חטאת בהמה לימא כמשפט חטאת העוף ולילף הא מלתא מה חטאת העוף מן החולין כו' תריץ דחטאת העוף גופא לא ידעינין אלא בהיקשא כו' ודבר הלמד בהיקש אינו חוזר ולומד בהיקש והא הכא מפורש ההיקש דכתיב כמשפט הורה לן התורה דלקשי' למשפט אחר. אך ז"א דדווקא בהך כאשר יורם חשוב מפורש משום דמפורש ג"כ צד המלמד דכתיב כאשר יורם משור זבח השלמים מבואר בתורה דצד המלמד הוא שלמים משא"כ הכא דלא נתפרש צד המלמד דלא יתבאר כאיזה משפט וכמו דפליגי באמת תנאי בזה מר סבר כמשפט חטאת בהמה ומר סבר כמשפט חטאת העוף ובהיות כן יש לתמוה על התוס' שם ד' כ"א א' ד"ה כמשפט שכ' על פירש"י והדין עמו דחשיב כמשפט היקש ולא נכתוב בהדיא דהא כאשר יורם וכן יעשה לפר כאשר יעשה לפר חשיב היקש פ' איזהו מקומן עכ"ל יעיי"ש. ונפלאתי דהא מהך סוגיא דפ' איז"מ דמ"ט ב' מבואר בהיפוך דלכך כ' כאשר יורם דלא להוי דבר הלמד בהיקש רק כמפורש בקרא אלמא דכאשר יורם                                כמפורש חשיב ליה: ד. והנה מהך דוכן יעשה לפר כאשר עשה יש להביא ראיה דלא                  חשיב כמפורש מדאמר שם דבפר העלם דבר בגופא לא כתיב רק מהיקשא דוכן יעשה לפר ילפינן ליה כמ"ש רש"י יעו"ש ולכך לא הוי אפשר למילף שעיר ע"א מיניה דהוי דבר הלמד בהיקש                                         דאינו חוזר ולמד לכך הוצרך כאשר יורם: והנה הך דוכן יעשה מפורש בקרא דכתיב בקרא ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת הרי מבואר בהיקש עשיית פר העלם דבר לעשיית פר החטאת דכהן משיח ואעפ"כ חשיב דבר הלמד בהיקש                               ש"מ דאף בכה"ג אינו כמפורש: והנה לכאורה יקשה מ"ש הך מהך דכאשר יורם דנראה מסוגיא שם               דחשיב כמפורש והיה נלע"ד לחלק בדבר דכאשר יורם מפורש בקרא להקישו לשלמים משא"כ בהך דועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת אינו מפורש צד המלמד די"ל ער החטאת של יו"ה כדאי' 